המבנה הכיאסטי של פרשיות תרומה, תצוה, כי תשא, ווקהל-פקודי

א. הצווי לבנות את המשכן, כליו, ובגדי הכהונה. (שמות כה-⇐)

    ב. מינוי בצלאל ואהליאב וחכמי הלב. (לא:א-יא)

        ג. אזכור שמירת שבת למרות המצוה לבנות המשכן. (לא:יב-יח)

            מעשה חטא העגל

              1. לאחר השהיה של מ׳ יום בהר סיני משה מקבל את הלוחות. העם מודאג בגלל העדרו, ודוש להחליפו, וחוטאים. משה מתחננים קדם יי, ומנצח. (לב:א-יד)

                   2. משה יורד מההר, מעניש את החוטאים, ומגלה שה׳ מתכוון להתרחק את כבודו מהעם. (לב:יה-לה)

                       3. ה׳ מפרש את אופן ההתרחקות: מלאכו יוליכם לארץ כנען, ועל העם להוריד את עדיים מעליהם. כדי להראות את אי רצונו ית׳ בעם, מעביר את משרדו אל מחוץ למחנה. (כאילו גירושין) (לג:א-יא)

                          4. משה מתחנן שה׳י קרע את רוע הגזרה. (לג:יב-יו)

                          5. ה׳ מואיל. (לג:יז-כג)

                       6. משה שוב עולה להר ומשיג כפרה גמורה בעד העם. (כאילו פיוס) (לד:א-י)

                   7. ה׳ מראה למשה איך לתייחס לעם בדרך ה׳, עם רחמים, וחוזר על המצוות שתשגיחנה שהם לא יחטאו עוד כבראשונה. (לד:יא- כו)

                8. לאחר השהיה של מ׳ יום בהר סיני, משה מקבל את הלוחות. העם, מודאג על העדרו, יראים מה תופעה המציאותית של סמכותו האלהי, ומקבלים אותו. משה מביא להם את סמלי כפרתם ומתחיל להורות להם על איך לבנות מקום בו אפשר להתקרב לשכינה. (לד:כז-לה)

          ד. אזכור שמירת שבת כהקדמה למצות בנין המשכן. (לה:א-ג)

    ה. משה ממנה את בצלאל, אהליאב, וחכמי הלב. (לה:ד-לה, לו:א-ח)

ו.בני ישראל בונים את המשכן. (לו:ט עד סוף הספר)

Advertisements