Skip to content

משה רבנו כדמותו ההופכית של יוסף הצדיק

February 8, 2017

לקובץ להדפסה לחץ כאן

screen-shot-2017-02-05-at-9-07-43-pm

 

 

מהי המשמעות של הניגוד המרומז ומפורט של התורה על חיי משה ויוסף?

הנביאים הרבו להשתמש באישיויות מנוגדות כדי להוציא לקחים, כמו שכל המלכים נשפטים בהשוואה עם דוד המלך, הדגם של מלך טוב, או עם ירבעם בן נבט, המחטיא העיקרי. הניגוד כאן עולה כי מטרתו של משה היתה להפוך את כל מה שיוסף עשה בחייו.

….

כבר זמן רב אני חש שאם היה לרש”י מספיק זמן  להכין המהדורה הסופית של פירושו לתורה, הוא היה כותב שמה שהוא מפרש בשמות ב:י׳׳ד:

״אכן נודע הדבר: כמשמעו. ומדרשו נודע לי הדבר שהייתי תמה עליו, מה חטאו ישראל מכל שבעים אומות להיות נרדים בעבודת פרך, אבל רואה אני שהם ראויים לכך (ע׳׳פ שמות רבה א:ל).״

הוא למעשה לא מדרש, אלא פשטות הדברים. למה? כי זה יכול להסביר לנו כמה פרטים מתמיהים שיש בפרשת שמות. ראשית, ה׳ אמר למשה ללכת אל פרעה ולדרוש ממנו לשלח את העם, ואם פרעה יסרב, משה יביא עליו את המכות. עם זאת, בפעם הראשונה שהוא עמד לפני פרעה, פרעה לא הקשיב, ואפילו הכביד את השעבוד וגזר שבני ישראל לא יקבלו את חומרי הגלם להם היו זקוקים על מנת להשלים את מטלותיהם (ה:יב):

וַיָּפֶץ הָעָם, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם, לְקֹשֵׁשׁ קַשׁ, לַתֶּבֶן. וְהַנֹּגְשִׂים, אָצִים לֵאמֹר:  כַּלּוּ מַעֲשֵׂיכֶם דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ, כַּאֲשֶׁר בִּהְיוֹת הַתֶּבֶן. וַיֻּכּוּ, שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר-שָׂמוּ עֲלֵהֶם, נֹגְשֵׂי פַרְעֹה לֵאמֹר:  מַדּוּעַ לֹא כִלִּיתֶם חָקְכֶם לִלְבֹּן, כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם–גַּם-תְּמוֹל, גַּם-הַיּוֹם. וַיָּבֹאוּ, שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּצְעֲקוּ אֶל-פַּרְעֹה, לֵאמֹר:  לָמָּה תַעֲשֶׂה כֹה, לַעֲבָדֶיךָ. תֶּבֶן, אֵין נִתָּן לַעֲבָדֶיךָ, וּלְבֵנִים אֹמְרִים לָנוּ, עֲשׂוּ; וְהִנֵּה עֲבָדֶיךָ מֻכִּים, וְחָטָאת עַמֶּךָ.

למה זה היה צריך לקרות? למה לנסות את השוטרים העבריים, ולמה, אחרי שהם מתלוננים למשה ומשה מעביר את תלונתם לה׳, הוא חוזר על כל ההבטחות לגאול את העם?

וַיֹּאמֶר ה׳, אֶל-מֹשֶׁה, עַתָּה תִרְאֶה, אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה:  כִּי בְיָד חֲזָקָה, יְשַׁלְּחֵם, וּבְיָד חֲזָקָה, יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ. (ו:א)

ולפני זה משה לא היה אמור לראות את פרעה מגרש אותם? אז למה הוא בא בכלל?

ומסתבר, שהיינו כבר צריכים לשמוע מה שקרה בפרק ז׳, כשמשה ואהרן עמדו לפני פרעה והפכו את המטה לנחש. שנית, מהי פשר של הפסוק הזה שבא מיד אחרי הסכמתו של משה לצאת לשליחות ההיסטורית אחרי סדרה של סירובים הארוכה שלו וגם אחרי שהוא הודיע ליתרו שהוא חוזר למצרים (ד:יט):

וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְיָן, לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם כִּי-מֵתוּ, כָּל-הָאֲנָשִׁים, הַמְבַקְשִׁים, אֶת-נַפְשֶׁךָ.

למה ה׳ היה צריך להגיד למשה לחזור אם הוא כבר חוזר, ולמה בגלל אנשים מסויימים שמתו? והלא משה יוציא את ישראל מכל מקום? ופירוש רש׳׳י שם:

כי מתו כל האנשים: מי הם, דתן ואבירם. חיים היו, אלא שירדו מנכסיהם, והעני חשוב כמת.

כלומר, יריביו של משה לא היו בהכרח מתים, אלא הם לא היוו אִיום.

ולי נראה שהתשובה לכל השאלות האלו היא ככה: גלות מצרים החלה בשל חטאות האחים, והחטא היה הבאת יוסף את דבתם רעה אל אביהם, מה שנקרא בפי חז׳׳ל ״לשון הרע,״ והכל התגלגל משם. למרות שבסופו של דבר האחים, אחי יוסף, ובמיוחד יהודה, מנהיג האחים, הראו שהם חזרו בתשובה ביציאתם להגן על בנימין, אבל לא מצאנו שיוסף השיג כפרה מלאה, כלומר, הסיר חטאו. כשמשה יצא לראות בסבלות העם, ״אכן נודע״ לו שיש עדיין מלשינים בקרבם, ולפי זה הבין למה היו עדיין בשעבוד.

בויקרא כ׳׳ו:מ כתוב שכאשר יגיע קץ הגלות, וְהִתְוַדּוּ אֶת-עֲוֹנָם וְאֶת-עֲוֹן אֲבֹתָם, בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ-בִי, וְאַף, אֲשֶׁר-הָלְכוּ עִמִּי בְּקֶרִי. ויש להקשות: איך יכול הדור הנוכחי להתוודות על ההתנהגות הרעה של האבות שכבר הלכו לעולמם?למה נוסח הווידוי כולל את ההצהרה, “אבל אנחנו ואבותינו חטאנו?” התשובה היא שכדי לבטל את רוע הגזירה, אינו מספיק לנו לנטוש את דרכנו הרעה, אלא עלינו גם להוציא בפה שאנחנו מגנים את הנעשה מלפנינו.

“וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא,” כשמשה התחיל להתבונן במצבם של בני ישראל ואת עוול שעבודם, התנהגותם של שני היהודים (אונקלוס מתרגם עברים “יהודאי”) שהיו מוכנים לבגוד בו ולהלשין הוכיחה לו שהעם היהודי עדיין החזיקו בעוון אבותם, ובגלל זה פרעה ביקש להרוג את משה, והוא ברח למדין. לאחר מכן, כאשר משה היה במדין, הוא רמז זה בטיעוניו כשסירב להוציא את בני ישראל ממצרים, וה׳ הזכיר לו את זה (רש”י ד:ו):

והנה ידו מצרעת כשלג: דרך צרעת להיות לבנה (ויקרא יג ד) אם בהרת לבנה היא. אף באות זה רמז שלשון הרע סיפר באומרו (פסוק א) לא יאמינו לי, לפיכך הלקהו בצרעת, כמו שלקתה מרים על לשון הרע.

לאחר מכן, כאשר משה יצא לדרכו, ה׳ בישר לו בחדשות טובות: אלה המלשינים שֶיָגוֹרתָ מהם כבר לא מדברים לשון רע, או לפחות אין ביכולתם להרע לך. תם עוונם, ומשה לא יכול לטעון שבני ישראל לא ראויים להיגאל! ולכן המפגש הראשון של משה עם פרעה הוביל לכישלון, כדי לנסות את השוטרים היהודים, שהיה בכוחם להכות את אחיהם ולהלשין עליהם לפרעה, והביא להם הזדמנות להראות  שעכשיו הם לא מעבירים את העונש הלאה ולא מדווחים לנוגשים על מה שפוקד אחיהם, ולא יאשימו אותם באי-השגת מתכונת הלבֵנים. אלא, הם התחננו בפני משה ובקשו רחמים על הכישלון שלעצמם, ובצייתנות רבה נשאו בנטל וקבלו את זעם משעבדיהם. רק אחרי כל זה היה ה׳ יכול להגיד למשה בסוף פרשתנו, “עַתָּה תִרְאֶה, אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה:  כִּי בְיָד חֲזָקָה, יְשַׁלְּחֵם, וּבְיָד חֲזָקָה, יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ.״

לפיכך, אנו מבינים למה כל הפרטים האישיים שהתורה מציעה על משה הם בניגוד לאלו המוצעים על יוסף.

Advertisements
Leave a Comment

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: