Skip to content

לקחי ירבעם לימינו

July 1, 2018

יש לשאול, למה לא ראה ירבעם לקבוע חגים גם תחת פסח ושבועות, ולמה הוא העמיד בתי במות בבית אל ובדן, ולא בשכם, פנואל, ותרצה, הערים שהיו בירותיו, ולמה מלכי ישראל שהמשיכו בדרכיו השאירו את הבמות מחוץ לשומרון בירתם?

ויש לומר שאולי ברצונו היה לשנות את תאריכי כל העליות לרגל, אבל לא יכל, דהנה כל העם ידעו שבעצם היום הזה ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ממצרים, וכן חג השבועות תמיד נ’ יום לאחריו, אבל את חג הסוכות, לא נהירא לן איזה אירוע היסטורי קרה דווקא בט”ו לחודש השביעי, ואותו יכל לשנות, אבל בארץ יהודה היה חג פסח גם בחודש השני, פסח שני, ומכל מקום היו עולים גם בו לירושלים. גם נמצא שכמו ששלמה ערך את חנוכת המקדש דווקא בירח האיתנים בחג, ירבעם חינך את מזבחו בחג אשר הוא בדא מלבו, “סוכות”, ובזה כפר במקדש שלמה.

ואשר לשאלה השנייה, איתא בד”ה א’:

וַיָּבִיאוּ, אֶת-אֲרוֹן הָאֱ-לֹהִים, וַיַּצִּיגוּ אֹתוֹ, בְּתוֹךְ הָאֹהֶל אֲשֶׁר נָטָה-לוֹ דָּוִיד; וַיַּקְרִיבוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים, לִפְנֵי הָאֱ-לֹהִים … וַיִּתֵּן לִפְנֵי אֲרוֹן ה’, מִן-הַלְוִיִּם–מְשָׁרְתִים; וּלְהַזְכִּיר וּלְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל, לַה’ א-ֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל…  וַיַּעֲזָב-שָׁם, לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית-ה’, לְאָסָף, וּלְאֶחָיו:  לְשָׁרֵת לִפְנֵי הָאָרוֹן, תָּמִיד–לִדְבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ. וְעֹבֵד אֱדֹם וַאֲחֵיהֶם, שִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנָה;  וְעֹבֵד אֱדֹם בֶּן-יְדִיתוּן וְחֹסָה, לְשֹׁעֲרִים. וְאֵת צָדוֹק הַכֹּהֵן, וְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים, לִפְנֵי, מִשְׁכַּן ה’ בַּבָּמָה, אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן. לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לַה’ עַל-מִזְבַּח הָעֹלָה, תָּמִיד–לַבֹּקֶר וְלָעָרֶב; וּלְכָל-הַכָּתוּב בְּתוֹרַת ה’, אֲשֶׁר צִוָּה עַל-יִשְׂרָאֵל.  וְעִמָּהֶם, הֵימָן וִידוּתוּן, וּשְׁאָר הַבְּרוּרִים, אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת–לְהֹדוֹת, לַה’, כִּי לְעוֹלָם, חַסְדּוֹ. וְעִמָּהֶם הֵימָן וִידוּתוּן חֲצֹצְרוֹת וּמְצִלְתַּיִם, לְמַשְׁמִיעִים, וּכְלֵי, שִׁיר הָאֱ-לֹהִים; וּבְנֵי יְדוּתוּן, לַשָּׁעַר.

בימי דוד היה התר במות והמקדש היה בגבעון, אז בגבעון שרתו דווקא הכהנים ככל הכתוב בתורה, ואילו בבמה אשר בירושלים, שרתו שם לויים, קרוביו ומשתפי פעולתו של דוד, ששאף להיות כמו הלויים. ובירושלים רק היה מזבח לפני הארון, ולא מזבח קטרת, ולא שלחן, ולא מנורה.

ושמעינן מינה, שמימי יהושע עד ימי שלמה, המקדש הרשמי, הבמה הגדולה של הציבור או המשכן השלם, לא היה ממוקם במקום מושבו של מנהיג העם. יהושע לא גר בשילה, וכן כל השופטים שעמדו אחריו, וכן שמואל הרמתי בזמנו הקים את המשכן בנוב, וכן אצל שאול בזמנו, ורק אצל עלי הכהן, ששפט את ישראך מ’ שנה, מצינו שמנהיג העם היה יושב במקום המקדש, וזה גרם למפלתו, שבניו היו בעלי הכוח הפוליטי וגם הכהונתי, וזה הכשיל אותם בחטאם. שילה, נוב, וגבעון לא היו אמורות להיות בירות פוליטיות. וממבט זה, היתה לירבעם וסיעתו טענה חזקה נגד שלמה וסיעתו, שריכז גם את כוחו הפוליטי וגם את עבודת השמים בבירתו הירושתית. ירבעם דיבר על לב העם וחושם המסורתי, והראה עצמו כמחזיר העטרה ליושנה. הוא קרא, בצדק, למקדשיו “במות” כי הוא הכחיש את עצם טענתם של בני יהודה, המפורשת בכמה פרקי תהלים: ירושלים ובית המקדש לא היו קדושים יותר ממקומות אחרים ששמשו כמקום למקדש, וקדושתם לא מיוחדת ולא נצחית, ולכן ההקרבה במקומות אחרים כשרה, ובעקבות גדולי הנביאים והשופטים והמלכים שקדמו לו, ירבעם “הפריד בין הדת ובין המדינה” והרחיק את מקום פלחנו ממקום שבת כסאו. ושאר מדיניויותיו גם נתחזקו על ידי זכרם של ההלכה בימי קדם. ירבעם לא ניהל רפורמציה, אלא זכה לחדש ימינו כקדם, כאשר עבודת הקדש לא היתה מוגדרת ומוגבלת כדברי שלמה ותומכיו, והתר הבמות היה חלק חיוני של התכנית.

ירבעם כפר בעקרון שיש רק מזבח לעולה אחד ויחיד, ובגלל זה בנה שנים, והרחיקם זה מזה הכי רחוק שאפשר, ונחקור את המעשה הזה מבחינת שתי השיטות הנ”ל לגבי הפעלת התר הבמות. אם נניח כדברי התלמודים ופירוש הרמב”ם, אז היה סביר שירבעם יכריז על שובו של ההתר. כמו שהוכרז על ידי שלמה וסיעתו שנאסרו בגלל בניין המקדש הוא הנחלה, ירבעם, המלך שמונה על ידי הנביא, יכריז על ירושלים שהיא כבר איננה הנחלה, ובאמת היא היתה המשך המנוחה (או עוד מנוחה, כפי הדעות לעיל המדייקות מנוחות ונחלות) והנחלה האחרת תתגלה בעתיד, וכשם שהתר הבמות הוכרז על ידי שמואל הנביא, התר הבמות הזה יוכרז על ידי ירבעם בהסכמת אחיה השילוני, הנביא מעיר המשכן לשעבר, והנביא שלפי מסורת חז”ל חי כל משך הזמן בהיות המשכן בכל צורותיו, וגם כל תקופות הביניים כשלא היה, ובקי הוא בעניין התר הבמות.

אבל, אם נניח שהתר הבמות היה תלוי בהימצאות הארון במקדש, וזה מה שהתיר את הבמות בימי נוב וגבעון, ירבעם היה צריך לחדש לדין מופרך מדוחק כדי להתיר את תקנותיו. וכלל גדול בספר מלכים שכל המלכים נשפטים לפי מדה זו. כל מלכי י’ השבטים עשו את הרע בעיני ה’, וילכו בדרך ירבעם ב”נ אשר החטיא את ישראל, ואילו רוב מלכי בית דוד, כולל הכשרים, הואשמו בזה שעוד העם היו מזבחים ומקטרים בבמות. והטובים בהם שובחו בזה שהם השמידו את הבמות, במיוחד חזקיהו. ומזה אנו רואים, שבימי בית המקדש הא’, לרוב העם היה נראה (שלא בצדק) שחזר היתר הבמות מסיבה הלכתית, אבל הסיבה לא היתה יכולה להיות העדר הארון מהמקדש.

מצינו שירבעם כפר בחמש בחינות של בחירה:

א’ בהקמתו בתי במות בבית אל ובדן, הוא כפר בבחירת ירושלים כהמקום המיחוד לשכן שמו, ולא היה ה’ בקרבם.

ב’ בעשייתו שני עגלי זהב, הוא כפר בבחירת אופני הפולחן האסורים והמותרים.

ג’ במנעו את בני ישראל להראות אימונים למלכות בית דוד, שמ”מ היו המלכים הנבחרים למרות שגם ירבעם נבחר למלך, הוא כפר בבחירת דוד המלך כנגיד על ישראל.

ד’ בנותנו לכל מי שמילא ידו בפר בן בקר להיות כהן במות, הוא כפר בבחירת זרע לוי ואהרון כמשרתי עליון הנבדלים הבלעדיים.

ה’ ובעשייתו את כל אלה למען הרחיק את העם מלעלות למקדש, הוא כפר בבחירת ארץ ישראל הקדושה, שקדושתה נובעת משפע קדושת המקדש, כיוצא מדברי המשנה דלעיל.

ובאמת, ירבעם הלך במסורת האבות, ולכל מעשיו היו תקדימים במעשי דור המדבר.

א’ המעפילים ניסו להיכנס  לארץ בלי משה ובלי ארון ברית ה’, שלא משו מקרב המחנה, והם הוכו ע”י העמלקי והכנעני, כי לא היה ה’ בקרבם.

ב’ בעשייתם עגל זהב, הם כפרו בבחירת אופני הפולחן האסורים והמותרים.

ג’ בממרדם נגד הנהגתו של משה, במיוחד בעצת דתן ואבירם, הם כפרו בבחירת מרע”ה כמנהיג ישראל.

ד’ בהצטרפותם בעדת קרח ותלונותם האחרות, הם כפרו בבחירת זרע לוי ואהרון כמשרתי עליון הנבדלים הבלעדיים.

ה’ ובעשייתם את כל אלה, הם כפרו בבחירת ארץ ישראל הקדושה, שקדושתה נובעת משפע קדושת המקדש, כיוצא מדברי המשנה דלעיל, ובסוף אפילו היו שני שבטים שלמים שלא רצו להיכנס לארץ.

להצעת בני גד ובני ראובן, הגיב משה, וְהִנֵּה קַמְתֶּם, תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם–תַּרְבּוּת, אֲנָשִׁים חַטָּאִים:  לִסְפּוֹת עוֹד, עַל חֲרוֹן אַף-ה’–אֶל-יִשְׂרָאֵל. כִּי תְשׁוּבֻן, מֵאַחֲרָיו, וְיָסַף עוֹד, לְהַנִּיחוֹ בַּמִּדְבָּר; וְשִׁחַתֶּם, לְכָל-הָעָם הַזֶּה, ואילו אחיה השילנוי אמר לירבעם שבגללו וְהִכָּה ה’ אֶת-יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר יָנוּד הַקָּנֶה בַּמַּיִם, וְנָתַשׁ אֶת-יִשְׂרָאֵל מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן לַאֲבוֹתֵיהֶם, וְזֵרָם מֵעֵבֶר לַנָּהָר:  יַעַן, אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת-אֲשֵׁרֵיהֶם–מַכְעִיסִים, אֶת-ה’. וְיִתֵּן, אֶת-יִשְׂרָאֵל–בִּגְלַל חַטֹּאות יָרָבְעָם, אֲשֶׁר חָטָא, וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא, אֶת-יִשְׂרָאֵל.

וכל מלכי ישראל שקמו אחריו נשפטים על פי מידת ירבעם, וכולם מואשמים, וכולם עשו את רב בעיני ה’ ללכת בדרך ירבעם בן נבט בלתי הושע בן אלה לבדו, ובתוכם יהוא וביתו, שמקרא גם יש דברים שנאמרו לשבחם. בזמן הבית הראשון, איסור במות היה העבירה הפורסמת, אבל היא הפכה לחלק מהחיים, כמו שיש בידינו עוונות מפורסמות מסויימות, חו”ח ר”ל, שקשה לנו להרפות ידינו  מהן על אף ידיעתנו.

ויש לשאול את דורנו, שהתרחקנו מעל אדמתנו ומקדשנו, הן מבחינה פיזית, הן מבחינה רוחנית, מה יגידו לנו הנביאים לגבי רצף של ראשי ממשלת מדינת ישראל, שנקטו במדיניות של מניעת בנ”י מלעלות למקדש, וכש”כ לעבוד את עבודת המקדש? כמו מלכי ישראל, הם ממשיכים ברדכם כי היא מחזקת את תפישתם בכוח המדיני, ושינו בסטטוס קוו עלול להוות איום נגד שלטונם. האם הם טובים “מכשרי” מלכי ישראל, שנראו כשרים בעיני בשר ודם, שהם שמרו שבת וכשרות, מתפללים ג’ תפלות כל יום ומתעטפים בציצית ומניחים תפילין, אבל בעיני ה’ עשו הרע כירבעם, ושנית, מהן ההשלכות בשבילנו?

Advertisements
Leave a Comment

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: