בעניין שיטת הפרי מגדים בזמן הראשון של קידוש לבנה

איתא בירושלמי ברכות ט׳ הל ב׳ הרואה את הלבנה בחידושה אומר ברוך מחדש חדשים. עד איכן רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוסי עד שתראה בחצי המטה רבי אחא ורבי חנינא בשם רבי יוסי עד שתתמלא פגימתה. רבנן דקיסרין אמרין עד י״ד יום. אמר רבי יוסי בי רבי בון ויאות. כלום מתמלאת פגימתה אלא עד י״ד יום. הא כל י״ד יום צריך לברך. בתפלה רבי יוסי בר נהורייא אמר מקדש ישראל מחדש חדשים רבי חייא בר אשי אמר מקדש ישראל וראשי חדשים ע״כ. משמע מהסוגיא בירושלמי שלכתחילה יש לקדש את הלבנה ביום ראש חודש מהא דלפי רבי יוסי בר נהורייא חידוש החודש פירושו בעת קידוש החדש בבית דין של מעלה ע״פ קידוש בבית דין של מטה ובדיעבד אית ליה לברך עד כעבור חצי החודש. וכן משמע מתלמודא דידן, סנהדרין מ״א ב׳ ומ״ב א׳ ופירוש רש״י שם, שיש לכתחילה לקדש ביום הראשון לחודש, וא”ר אחא בר חנינא א”ר אסי א”ר יוחנן כל המברך על החדש בזמנו כאילו מקבל פני שכינה כתיב הכא {שמות יב-ב} החדש הזה וכתיב התם {שמות טו-ב} זה אלי ואנוהו תנא דבי רבי ישמעאל אילמלא (לא) זכו ישראל אלא להקביל פני אביהן שבשמים כל חדש וחדש דיים אמר אביי הלכך נימרינהו מעומד מרימר ומר זוטרא מכתפי (אהדדי) ומברכי א”ל רב אחא לרב אשי במערבא מברכי ברוך מחדש חדשים ע״כ.
וכן הקשר הסוגיא לדינא דמשנה, היכי ידעי אנשי בקביעא דירחא אי מיעברא לחודש אי לא, שאתחלתא דשיבושא אימת הוות הוי אומר בריש ירחא.
וכן פשטות דברי הרי״ף והרא״ש שם, שחידוש החודש וחודש בזמנו פירושם היום הראשון בחודש, הוא ראש חודש, וכן הוא במשנה ר״ה הירח בזמנו פירוש בליל השלשים מהחודש שעבר, וכן דברי הרמב״ם הל׳ י״ז מהלכות ברכות י׳ וז״ל אם לא בירך עליה בליל הראשון מברך עליה עד ששה עשר יום בחדש עד שתמלא פגימתה עכ״ל.
ובדברי המאירי בבית הבחירה שם מפורש וז״ל ועד אימתי מברכין אם לא בירך בלילה ראשונה מברך בשניה וכן עד שתתמלא פגימתה עכ״ד. וביד רמ״ה שם פירוש מחלוקת רב יהודה ורבי יוחנן וז״ל נפקא מינה דאי לא בריך ביומא קמא ע״כ. וכן בדברי הסמ״ג שם שק״ל זמנו לכתחילה בראשון לחודש. ונ״ל טעמא דהידורא דברכתא בליל הראשון דווקא ממשנ׳ ר״ה פ׳ א׳ משנה ו׳ כשיטת רבן גמליאל, שיש לחזק ידי עדי הלבנה, ובזה חז״ל קבעו שאפילו אלה שלא התקבלה עדותן מ״מ יברכו על חידוש הלבנה, שמסמל חידוש כלל ישראל ומלכות בית דוד, אכי״ר.
ומנהגים רבים בגלויות ישראל שאין לקדש את הלבנה אלא בימים מספר אח״כ, ולכל מנהג ומנהג טעמו. ומנהג הפרושים בירושלים תובב״א לקדש לאחר שלשה ימים מן המולד, שהוא בדרך כלל יום א׳ או ב׳ לפני הראשון לחודש, ולמעשה מברכים בליל הד׳ ואפילו הה׳ לחודש, וצ״ע מהכי תיתי מנהגם.
ובפירוש רבנו יונה לרי״ף סוף פרק ד׳ דברכות ד״ה נהרדעי אמרי הביא ממס׳ סופרים שמברכין על הלבנה משתתבשם, ושם דחה הדעה שיש לברך רק במוצ״ש, כלומר משהתבשם גברא ולא משהתבשם ירחא, שאינו שייך לר״ח, וז״ל שהרי פעמים שיהיה ר״ח יום ראשון ולמה ימתין מלברך עד מוצ״ש, והמשיך בדברי רבו הרב נר״ו שפי׳ משתמתק מלשון לבסומי קלא שר״ל נמתק הקול ה״נ ר״ל משעה שמתוק האור שלה ואדם נהנה ממנו שזהו אחר ב׳ או ג׳ ימים אבל ירח בן יומו מתוך קטנותו אין האור שלה מתוק שאין אדם נהנה ממנו עכ״ל.
ושמעינן מדברי רבינו יונה שלשיטתו התם בסנהדרין חז״ל לא דנו בהתחלת זמן ק״ל, ומ״מ יש להקדימו קרוב לר״ח, וקס״ד תלוי הדבר על עוצם אור הלבנה, שאינו נראה כמ״ח שעה ביום הלפני וביום אחרי המולד, ורק אח״כ מברכים. ולא קבע זמן מדויק, אלא הניחו ימים או שלשה אחר התחלת חידוש הלבנה, ולפי ההלכה בכמה דוכתי פירושו חלקי ימים עם יום שלם בגו, והכל לפי תביעת עינו שלהמברך. וצ״ע למה חלק על הראשונים דלעיל שהבינו שיש לקדש בר״ח דווקא. ותו כמה ברכות הראיה תקנו חז״ל, כגון ברכות על הקשת בענן והים הגדול, וכולן ליבריך תיכף בשעת הראיה, ובכולן לא מצינו שיידחה מועד הברכה בשביל שיקולים חיצוניים, חוץ מברכת הלבנה. וכי מאן יימר שיש לדחות ברכת החמה ממועדו, או שנחכה ב׳ ימים או ג׳ אחרי שרואים את הים. אבל עדיין לא השגנו עיקר מנהג הפרושים.
ויש לעיין בדברי הבית יוסף לטור א״ח תכ״ו וז״ל ומה שכתב רבינו והני ט״ז מיום המולד מונין אותם. ומצאתי בתשובת אשכנזית דטעמא משום דאמרינן עד שתתמלא פגימתה ואם כן במילוי תליא מלתא ולאו דווקא ט״ו וט״ז אלא חצי כ״ט י״ב תשצ״ג, זהו מלאתו כן נ״ל, ולענ״ד נראה אם היה ליקוי לבנה שאינו רואים נגד אמיתי אמצעות הלקות [בודאי] שאין לברך אחר כך אבל סתמא סמכינן על חשבונינו ע״כ דברי הב״י. והמורם מדבריו שהראשונים דנו בשלשה פירושים מהו חצי חודש הלבנה, שכשחז״ל אמרו עד יום מסויים באמצע החודש, כגון החמישה עשר או הששה עשר, כוונתם לחצי חודש הלבנה, וביתר דיוק חצי הזמן מעת לעת בין שעות המולדות בהן מחשבים את לוחינו ומכריזים החודש בציבור, חדא החתחלת החודש, וחדא בהתחלת החודש הבא, שהוא כ״ט יום י״ב שעות ותשצ״ג חלקים לחלק לשתים, וביתר דיוק חצי הזמן בין המולדות האמיתיות, ששונה שעתן בהקדם או באיחור כמה שעות מהמולד המוכרז, ואולי השיטה המדויקת קשה להולמה כי רק יחידי סגולה יוכלו לחשבו לכל חודש אא״כ יש ליקוי לבנה באמצע החודש, שהוא הסימן המובהק שהגיעה הלבנה לאמצע מחזורה סביב גלגל הארץ. ומרן הבית יוסף נקט להלכה באו״ח תכ״ו ג׳ שמברכין עד ט״ז יום מיום המולד ולא ט״ז בכלל, כמשמעות דברי הרבינו יונה שתלוי הדבר במולד ולאו דווקא ביום ר״ח, ויוצא שסוף זמן ק״ל לפעמים יקדים עד יום י״ג לחודש, שהוא היום הט״ו מן המולד, ולא דייק עד איזו שעה ביום. והערה עליו הרמ״א, שנקט בשיטה הב׳, שמחשבים את סוף זמן ק״ל מעל״ע מעת המולד, דהיינו לאחר חצי כ״ט י״ב תשצ״ג מהמולד, ולא ראינו לרבנא שדייקו טפי ופסקו שבאמת יש לכתחילה לקדש עד חצי הזמן בין המולדות האמיתיות.
והנה בקשר לזמן התחלת ק״ל הביא המשנה ברורה (סימן כ׳ שם) דעת רוב האחרונים וז״ל ולדידהו עכ״פ לאחר שלשה ימים מעת לעת מעת המולד, שנהנין כבר מאורה, יש לברך עליה ואין להחמיץ המצוה, עכ״ד. והוספה דא, ששלשת ימים מהמולד נחשבים מעל״ע מעת המולד, שהוא לפחות ורק לאחר ע״ב שעות מהמולד, שהן שלשה ימים שלמים, ולא ב׳ או ג׳ כפי הרבינו יונה, שהם לפעמים רק כ״ד שעות ומשהו עד ע״ב שעות, באה מדברי הפרי מגדים אשל אברהם אות י״ג שם וז״ל והנך ג״י נמי מעל״ע חשבינן לה עכ״ל, דהיינו שכמו שהרמ״א מחשב את סוף זמן ק״ל חצי חודש מעל״ע מהמולד, כ״כ מחשב הרמ״א את התחלתה שהיא שלשה ימים אחרי המולד דווקא שלשה ימים מעל״ע מהמולד. ודבריו תמוהים, כי מאן יאמר לן שכוונת הראשונים היתה שנמתין עד לפחות היום הרביעי מהמולד לקדש הלבנה, והלא מהגמרא משמע מוקדם עדיף, ואפילו לדברי הר״י לפעמים רק ב׳ ימים אחר כך. ובזה נקט בפירוש הכי רחב של שלשה ימים, ואין לזה סמך מדברי הקדמונים. ואדרבא, החוש מוכיח שבדרך כלל, הלבנה רק נראית לעין אחרי השקיעה, שאז מתחיל היום השלישי מהמולד אם נספור מהיום המולד. ועוד קשיא, דהרבה פעמים המולד יחול קרוב לשעות הד׳ או הה׳ של הלילה ערב ר״ח, שאז אחר ע״ב שעות הוא כבר הליל השלישי של החודש, והירח כבר שקעה, ואז א״א לקדשה עד מחרתו שהוא הליל הרביעי שלחודש, ואם הוא יחול בשבת אז דוחים עוד יום, ונמצא שאע״פ שהר״י טען שאין להרחיק את זמן ק״ל מר״ח בגלל סיבות כמו מוצ״ש וכד׳, אלה שעושים לפי פירוש דבריו מרבים להרחיק מועד קידוש הלבנה מר״ח. ולפי סתימת הלשון בלוחות הנפוצים התחלת זמן קידוש לבנה, שרק מציגים שיטת הפמ״ג, שהיא מאחרת משיטת הראשונים בכמה ימים, משמע שאין לקדש לפני כן, ואולי אפילו איסורא במלתא.
וי״ל שבעל הפמ״ג דייק בלשון המעשה רב ס׳ קנ״ט קדוש לבנה אין מחמיצין המצוה עד שבעה אחר המולד או עד מוצאי שבת רק תיכף אחר ג׳ ימים מהמולד מקדשין ע״כ משמע דווקא אחר ג׳ ימים, ואין לקדש רק אחר שנים ורוב השלישי, אבל צ״ע מניין להגר״א שלא כרבותיו.