אורח חיים תרצ״ב

מי שהוא אנוס קצת ואינו יכול לילך לבהכנ”ס וצריך להמתין עד אחר שקראו הקהל וקשה עליו לישב בתעני’ כל כך יכול לשמוע קריאתה מבעוד יום מפלג המנחה ולמעלה

ובבית יוסף שם כתב:

כתוב בארחות חיים בשם הראב”ד: נהגו לקרותה מבעוד יום ליל ארבעה עשר, כדי להקל על האנושים והמעוברות שלא להתענות יותר מדאי, עד כאן לשונו.

היינו, שהציבור כולו, כולל הבריאים והחזקים, קורא את המגילה עוד לפני הלילה כדי להקל על החלשים, ולא רק החלושים. וכן נהגו. ומשמע שהוא לכתחילה, ולא מטרחינן לחזור על הקריאה בלילה ממש, משמע שיוצאים ידי חובתם בקריאתם מבעוד יום. ומה שכתב שזמנה כל הלילה, היינו לאפוקי מגילה משאר מצוות דאורייתא בלילה, כגון אכילת פסח וקריאת שמע, שחז״ל אמרו שיש להקפיד לעשותן עד חצות, וכדברי רבן גמליאל בברכות א׳.

ואל תתמה, הלא מבעוד יום אינו לילה, כי באמת לכמה מצוות התלויות בהתחלת קדושת היום, כמו קבלת שבת והדלקת נרות חנוכה, חז״ל כן קבעו שיש לעשותן עוד לפני שקיעת החמה. וכן פסק מרן.  

אלא שבימינו יש המחמירים כפרי חדש, שנולד יתר על פ׳ שנים אחרי פטירת מרן, וזה לשון השגתו על דברי הבית יוסף דלעיל:

ואם נהגו כך מעולם לא קיימו מצות קריאת מגילה בלילה וראוי לבטל המנהג הרע הזה ולקרותה כולה משעת יציאת הכוכבים ואם קראוה קודם לכן לא יצאו ידי חובתם וצריך לחזור ולקרותה בברכותיה וזה פשוט. 

וקשה, מנא ליה שקבעו חז״ל זמן קריאת המגילה בערב מצאת הכוכבים, אמנם לגבי קריאת שמע מדאורייתא כן קבעו, ואפילו תפלת ערבית לא קבעו מצאת, אלא מהשקיעה, וגם לא ראינו הקפדה כזאת אצל הראשונים. אלא לגבי קריאת שמע כוונו חז״ל לזמן ״שכבך״, היינו אחרי צאת, ולתפלת ערבית לעבודת המקדש כמו שאר התפלות, וקראית המגילה אינה זו ואינה זו, ודין מיוחד לה. וראה דברי הרמב״ם בהלכות תפלה ג׳  ודברי הערוך השולחן או״ח רל״ג ודו״ק. ודי לנו מנהג הקדמונים ופסק מרן, ויש לתמוה על האחרונים שהיניחו דברי הראשונים ונקטו דברי אחרונים.

…

ויש הרואים בביאור הגר״א לאו״ח תרצ״ב שתמך בשיטת הפרי חדש, ואינו, דהגר״א שם מביא שהנימוק הוא שרק לפי שיטת רבנו תם יתכן קריאת המגילה לפני צאת כי רק לשיטת רבנו תם יש לקרוא קריאת שמע לפני צאת, וזה אכן טענת הפרי חחדש, והגר׳׳א בא להסביר לנו למה הפרי חדש תפס מרובה ופסק שיש לקרוא דווקא אחרי צאת ולא תפס מועט שיש לקרוא רק אחרי השקיעה, והיתה טענתו חזקה יותר. אלא שבאמת הראשונים לא קשרו זמן קריאת המגילה לזמן קריאת שמע. ושמעתי אלה שהביאו מהגר״א שתמיד אין להתפלל ערבית לפני השקיעה, אפילו בערב שבת, כי תפילת ערבית אחרי הפלג היא רק לשיטת רבי יהודה ולא החכמים ואין הלכה כמוהו ואין הלכה כרבנו תם, וכן נהג הגר״א עצמו לא להתפלל ערבית לפני הלילה, אפילו בשבת. ובאמת כן כתוב במעשה רב קט״ו. אלא שבסימן קי״ז שם משמע שהוא כן קבל מנהג הרוב לקבל שבת ולהתפלל ערבית של שבת בעוד היום גדול, וראה פירוש הפעולת שכיר שם, שהעיקר הוא שיקבלו את השבת מוקדם בתפלה וכדומה לפני שיקדשו על הכוס, היינו שאין סתם לקבל שבת ולקדש בלי מעשה של קבלה. היינו, אפילו נניח שזמן קריאת המגילה זהה לזמן תפלת ערבית, הגר״א עצמו אפשר ערבית לפעמים מבעוד יום. שנית, בביאורו ליו״ד קצו:א הביא סברת המקילים על אשה לבדוק עצמה ולפסוק בטהרה אחרי שהקהל קבלו שבת, וזה לשונו, מכלל דלשאר דברים דלא שייך לשבת ודאי לאו לילה הוא, עד כאן לשונו. ודבריו עמוקים, ולומדים מהם שדין זמן קבלת שבת לחוד, ודין בדיקות  האשה ביום לחוד, כמו שלכל דבר זמנו לחוד. ולמה זמן קריאת המגילה יהיה כזמן תפלת ערבית או זמן קריאת שמע? אדרבא, זמן קריאת המגילה נלמד מהפסוק, וכן מצאנו במגילה ד׳ א׳, ואמר רבי יהושע בן לוי חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום שנאמר (תהילים כב) אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי וכו׳ איתמר נמי אמר רבי חלבו אמר עולא ביראה חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום שנאמר (תהילים ל) למען יזמרך כבוד ולא ידום ה’ אלהי לעולם אודך, שזמן המגילה דומה לזמן קריאת הלל, ואינו נלמד מדין אחר, לא שבת, ולא תפלה, ולא קריאת שמע.